אני יוצאת בבוקר לגינה |
אני יוצאת בבוקר לגינה, ומן העץ הצפורים יורדות ומלקטות מכף ידי הלבנה את פירורי לחמי. והן עומדות על שכם, על שכמי, והן משוחחות עמי. וכך שעות אני עומדת בידיים נטויות ולומדת לי את שפת הצפורים. הנה, איני לבד, יש לי חברים. אחר אל המרפסת לי אצא, שם עכברי הלבנים בכלוב, מתרוצצים שם מקצה אלי קצה, מכרסמים עלים. הנה הם על האצבעות עולים, ושאלות הם שואלים, וכך שעות אני עומדת בידיים נטויות ולומדת לי את שפת העכברים. הנה, איני לבד, יש לי חברים. ובשנתי בלילה אנוכי יוצאת אל שבט נמרים בהר. אז מכפי אוכלים הם דבש ותפוחים. רק לי הם מחכים. את אצבעות ידי הם לוקקים וסוד אנחנו ממתיקים. וכך שעות אני עומדת בידיים נטויות ולומדת לי את שפת הנמרים. הנה, איני לבד, יש לי חברים. |