| עד עולם |
ביצוע: אילנית
| מנאות המדברים עד מבוא השמש ומעל פסגות הרים עד עמקי הים עוד יוצאת נפשי לשוט, עוד אני נושמת את ניחוח עפרך החם. בנחלייך לאטה הדמעה נגרת וברוח – החיטה את ראשה תרכין. בנימי עצבות ואור איך אני נקשרת לאין-קץ שמיך הזכים. עד כלות הנשמה כל ימי אשא אותך באהבה גדולה את אמא-אדמה זו ברית דמים שלא תופר בינינו עד עולם. ובנשוב סופת-קדים או ברוח-ערב עת לפתע נרעדים מיתרי-השיר – עוד אני כעץ שתול, את עוד אם הדרך עד עולם אכה בך שרשים. |
