| אגדת הים |
| בלב הים, הרחק הרחק לבן כולו, בָּאור בוהק עומד ארמון לתפארה שגרה בו רק נערה. אין איש יודע אי מאן הגיעה העלמה לכאן. הים סביב רחב, נוצץ, גליו בשער מנפץ. ובצריח – העלמה, כולה ברה, כולה תמה והיא עומדת עירומה – רק שיערה לה כשַׂלְמָה. אין איש יודע אי מאן הגיעה העלמה לכאן. הים סביב רחב, נוצץ, גליו בשער מנפץ. וכל היום הנערה תשיר ברוח הקרירה על האביב ועל האור ועל החורף והקור. אין איש יודע אי מאן הגיעה העלמה לכאן. הים סביב רחב, נוצץ, גליו בשער מנפץ. והשירים, מלים, מלים, אל תוך המים צוללים. ובאויר, בנפילתם, הופכים הם לטיפות של ים. הים הזה, הים כולו על פארו ועל גודלו איננו אלא שיר אחד ששרה העלמה לעד. |
