נְסִיךְ הַחֲלוֹמוֹת

לחן: קובי אשרת

אֵיךְ כָּבַשְׁתָּ בִּסְעָרָה אֶת הַיַבֶּשֶׁת נְסִיךְ הַחֲלוֹמוֹת שֶׁל כָּל אִשָׁה, וּבִקְסַמֵיךָ נְעָרוֹת נָפְלוּ בָּרֶשֶת, יָצְאוּ מִדַּעְתַּן לְלֹא בּוּשָׁה? שְׁתֵי עֵינֵיךָ אֵשׁ לוֹחֶשֶת חֲלוֹמוֹת שֶׁל אַהֲבָה וּבְלִבָּן תִּקְוָה נוֹאֶשֶׁת לְהִשׂרֵף אִתְּךָ בַּלֶּהָבָה - וַלֶּנְטִינוֹ, וַלֶּנְטִינוֹ מִי הָיָה מַאֲמִין שֶׁהָיִיתָּ פָּשׁוּט, שֶׁהָיִיתָּ תָּמִים, וַלֶּנְטִינו, שֶׁהָיִיתָּ בֵּן אוֹהֵב שֶׁל אִמָּא וְחָלַמְתָּ בֶּאֱמֶת עַל פַּרְדֵּס וּקְלֶמַנְטִינוֹת? וַלֶּנְטִינוֹ, וַלֶּנְטִינו, אֵיךְ שָׁתַקְתָּ בִּכְאֵב, אֵיךְ נִשְׁבַּר בְּךָ הַלֵב, וַאֲנַחְנוּ לֹא רָאִינוּ? וַלֶּנְטִינוֹ, וַלֶּנְטִינו. אִיטַלְקִי יָפֶה עִם נְשָׁמָה נִרְגֶּשֶׁת בְּלִי פַּת לֶחֶם וּבְלִי פּרוּטָה, אֵיךְ נָפַלְתָּ, בֵּן-אַלְמָוֶת, אֶל הַרֶשֶׁת אֲשֶׁר טָמְנוּ לְךָ בְּנֵי תְּמוּתָה. עַל הַבָּרָק שֶׁבָּעֵינַיִם בָּנוּ טִירוֹת מְפוֹאֳרוֹת, הָיִיתָ בֵּן שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם – מְעַט שָׁנִים הָיוּ מְאֻשָׁרוֹת. וַלֶּנְטִינוֹ, וַלֶּנְטִינו... עוֹד הַיוֹם הֵן נִזְכָּרוֹת בְּלַהַט בַּפָּנִים הַנִפְלָאִים וּבַמַּבָּט. הֵן פּוֹסְעוֹת לְאַט בְּצַעַד וְעוֹד צַעַד אֲבַל לִבַּן צָעִיר אִתְךָ לָעַד. הֵן יָדְעוּ יָמִים טוֹבִים יוֹתֵר מֵאֵלֶּה, עָבְרוּ מֵאָז הַרְבֵּה שָׁנִים, עַל אֶבֶן לְבָנָה כְּפֶלֶא בְּכָל שָׁנָה אוֹדְמוֹת הַשׁוֹשַׁנִּים. הֵן רָאוּ בְּךָ נָסִיךְ, הֵן רָאוּ אוֹתְךָ בַּשִׂיא, הֵן רָאוּ וְהֶאֱמִינוּ – וַלֶּנְטִינוֹ, וַלֶּנְטִינו.